תוספות רי"ד על ביצה כ״ח

מהדורה: תוספות רי״ד

מפרשים:
1 אסור לשקול בשר ביד פי' המורה לאחוז הליטר' בידו אחת והבשר בידו אחרת ואינו נראה לי ותיפוק ליה משום ליטר' דהיא מקצה ואפי' הדיוט נמי אסור לעשות כן אלא ודאי ביד משמע באומד בעלמא והוא בקי לכוון המשקל בידו ובכובד שהיא מכביד על ידו:
2 אסור לשקול בשר במים גם זה פירש שיש לו שנתות וסימנים בכלים ונותנים בו מים והסימנים מודיעין אותו כמה המים עולין למעלה בשביל הליטרא ואינו נראה לי דלפי פסקו זה אפי' הדיוט נמי אסור ואמאי נקט טבח אומן אלא ודאי בלא שנתות שער בו האומן כמה היא:
3 אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא פירש המורה סימן בבשר שלא יחלפנו הנושאו ורבה כשהי' משלח בשר לביתו הי' רגיל לעשות כל חתיכה בתלת קרנות וכבר הי' מכירין אנשי ביתו שזה הי' סימן שלו ובפ' אלו מציאות פי' שהיה עושה רבה סימן כשהיה שולחן ביד גוי ואינו נראה לי דאטו אם הי' רוצה הנושאו להחליפו לא הי' יודע לעשות גם הוא תלת קרנתא בחתיכה שלו שהיה רוצה להחליף בו ולא היה עושה סימן זה אלא בעבור העורבים דסבירא ליה כרב דאמר בשר כיון שנעלם מן העין אסור דחיישי' שמא החליפה העורבים ובעבור זה הי' מסמנן על תלת קרנתא שמא יעלימו בני ביתו עינם ממנו ויאסר ועיין בפ' אלו מציאות מהדורא קמא ובתשובות:
4 אמר רב יוסף סכין שעמדה מותר לחדדה ביו"ט והיא דפסקה אגב דוחקא אין לפרש כגון שעמד ביו"ט דאם כן אע"ג שלא פסקה כלל שרי לחדדה דומי' דסכין שנפגמה ביו"ט שמחדדין אותו אלא ודאי כגון שעמדה מקודם לכן כדמפרש המורה ומשום הכי מותר לחדדה דהוה סבר מערב יו"ט לא צריכין לחדודי אלא אשתמש בה כמות שהיא אבל מה שפירש המורה דאי לא פסקה אגב דוחק' אסור משום טירחא יתירא אינו נראה לי דהא כשנפגמה איכ' טירח' יתירא ושרי לא אערב יו"ט קאי והיא דפסקה אגב דוחק נתייאש מלחדדה דסבר משתמיט בה הכי ביו"ט ועכשיו שאינו יכול להשתמש בה מותר לחדדה אבל אם מערב יו"ט לא הוי פסקה אגב דוחק' אי בעי לי' לחדדה מאתמול וכיון דאפשר לחדדה מאתמול אין לחדדה ביו"ט:
5 אמר רב יהודא אמר שמואל שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלי ביו"ט אי קשי' הא בשילהי מסכת שבת אמרו הלכה כר' שמעון וכן שמואל עזירא ור' יוחנן והכא היכא אסור ליה להאי שפוד ועלה בלבי לתרץ כאן כדתרצית בשילהי מסכת שבת קשי' דר' יוחנן אדר' יוחנן דבפרק כירה אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהוד' והכא אמרי' אמר הלכה כר' שמעון ותרצתי דתרתי מוקצה ננהו ובמוקצה לטלטול סבירא ליה לר' יוחנן כר' יהוד' ובמוקצה לאכילה סבירא ליה כר' שמעון והכא נמי מה דפסק שמואל הלכה כר' שמעון היא מקצה לאכילה אבל במקצה לטלטול סבירא ליה כר' יהוד' אבל קשי' לי מאי דאמרינן בפ' קמא דשבת מחצלאות של בדדין רב אסור שמואל שרי אלמא גם במוקצה לטלטול הי' סבירא ליה כר' שמעון ואין לומר דשמואל סבירא ליה כר' נחמן ובשבת פסק הלכה כר' שמעון וביו"ט כר' יהודה והם ה"נ שמואל בשבת סבירא ליה כר' שמעון בין במקצה לאכילה ובין במקצה לטלטול וביו"ט סבירא ליה כר' יהוד' בין במקצה לטלטול כגון השפוד ובין במוקצה לאכילה כדאמרן בריש מסכת גבי אפרוח שנולד בי"ט דשמואל שרי מתוך שמתיר עצמו לשחיטה וטעם דהואיל ומתיר עצמו בשחיט' הא לאו הכי הוי אסיר אלמא אית לי' מקצה אין לומר כן דר"נ לא פסק וחולק בין יו"ט לשבת אלא במקצה לאכילה ומשום דאשכח סתמא דמוכחא הכי כדכתבית בשילהי שבת במהדור' קמא אבל במקצה לטלטול מצי לן לחלק לאסור ביו"ט ולהתיר בשבת והא כולהו סתמא דשבת מוכחא דמקצה לטלטול אסור כדכתבית התם והנכון בעיני דלא גרסי' הכא שמואל אלא אמר רב יהוד' לחודיה ומשום דאמרי' לעיל מיני' אמר ר' יהוד' אמר שמואל שפיד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט אשתבש וגרסי' ה"נ אמר ר' יהוד' אמר שמואל ושמואל סבירא ליה כר' שמעון:
6 אבל שוחט הוא ומחלק ביניהן הכי גרסי' דבריש' תני שוחטין ומחלקין ביניהן והכא תני שוחט הוא הטבח ומחלק ביניהן: